Tuesday, October 31, 2006

השם

The following is a rough draft of some of my thoughts on the the first halacha in the 5th chapter in Hilchot Y'sodei haTorah.

Rambam in the 5th chapter of Hilchot Y'sodei haTorah writes:

כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה

Rambam uses the demonstrative pronoun "הזה" in connection to "השם הגדול". What is "this" "great name" Rambam is making reference to? "הזה" implies that the noun in question must be understood based on some previously given context. When did Rambam define "השם הגדול" such that he can now make reference to it? In the beginning of the 2nd chapter Rambam writes:

האל הנכבד והנורא הזה--מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה; דברים יא,א) ונאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ). והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ--מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי, לאלוהים--לאל חי" (תהילים מב,ג).

Here Rambam uses the term "השם הגדול" for the first time. Based on this passage we still can not give a satisfying definition of "השם הגדול". However, we are given the following clue. "השם הגדול" is that which we desire to know when we contemplate G's creations and from them see His great wisdom.

An even more difficult question presents itself a couple of halachot later. There Rambam uses the term "השם" once again (I do not know why Rambam leaves off the adjective in this halacha):

ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.

Since the great desire to know "השם הגדול" is the result of contemplating the wisdom of His creation it is certainly appropriate for Rambam to provide this פתח למבין in order "לאהוב את השם". But why does Rambam speak of loving "השם"? Would it not be more appropriate to love "האל הנכבד והנורא הזה" as opposed to His name? Rambam clearly does not use the word "השם", as people do colloquially, as a way of making reference to G' without pronouncing one of the "שמות הקדושים" - a computer search of the Mishneh Torah will prove this. Additionally, what exactly does "השם" and "השם הגדול" refer to? They do not seem to be making reference to "השם הנכתב יוד הא ואו הא והוא השם המפורש" or another one of His six other names mentioned in the 6th chapter - if they were Rambam obviously would have clarified (in fact Rambam always clarifies when "השם" is referring to one of His seven names). What is this generic "השם"?

There are two ways of knowing something: directly and indirectly. For example, if we encounter a house we can directly know that it exists, that it is made of certain materials and that it has a certain structure - I directly know the house. However, we can also discern based on the presence of the materials that make up the house and their specific design that someone built it - the knowledge of the builder is indirect. Of course, after a little bit of research and legwork we might be able to gain a direct knowledge of the builder and if he is still alive call him on the phone or even meet him - thus gaining a direct knowledge of the builder. I think the parallel I am trying to make is clear. We know G only indirectly. Rambam tells us how we gain this knowledge - by contemplating G's creation and seeing His wisdom therein. Unlike the builder we can never gain a direct knowledge of G. One might point out that direct knowledge of the builder might also be impossible (for example, if he is dead). However, this inability is only the result of circumstance (you happen to live in a time in which the builder is dead). There is no circumstance in which G can be known directly.

Now we can understand the meaning of "השם". A name is a sign - that which point to a things existence. When man tries to relate to G he has the limitation of indirect knowledge - he can only relate to a name, nothing more.[Footnote #1] Now we can give a definition of "השם": it is the sign which indicates to our minds G's existence. This explains why Rambam speaks of desiring to know "השם" after seeing the wisdom in His creations. This also explains why Rambam speaks of loving "השם". We can desire to know no more than His שם and can only achieve love of His שם through contemplating His creation.

Footnotes

__________________________________

1. I believe this idea is expressed in the 1st chapter of Hilchot Y'sodei haTorah:

הרי מפורש בתורה ובנביא, שאין הקדוש ברוך הוא גוף וגווייה... לומר שאין לו דמות וצורה, אלא הכול במראה הנבואה ובמחזה. ואמיתת הדבר, אין דעתו של אדם יכולה להשיגו ולחוקרו; וזה הוא שאמר הכתוב "החקר אלוה, תמצא; אם עד תכלית שדיי, תמצא" (איוב יא,ז)... מה הוא זה שביקש משה רבנו להשיג כשאמר "הראני נא, את כבודך" (שמות לג,יח)--ביקש לידע אמיתת הימצאו של הקדוש ברוך הוא, עד שיהיה ידוע בליבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בקרבו, שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים; כך ביקש משה רבנו להיות מציאת הקדוש ברוך הוא נפרדת בליבו משאר מציאת הנמצאים, עד שיידע אמיתת הימצאו כמה שהיא. והשיבו ברוך הוא שאין כוח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש, להשיג אמיתת דבר זה על בורייו והודיעו ברוך הוא מה שלא ידע אדם לפניו ולא יידע לאחריו, עד שהשיג מאמיתת הימצאו דבר שנפרד הקדוש ברוך הוא בדעתו משאר הנמצאים, כמו שייפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו, והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר האנשים; ועל דבר זה רמז הכתוב, ואמר "וראית, את אחוריי; ופניי, לא ייראו" (שמות לג,כג).

A complete and direct knowledge of G' is not possible. When Rambam speaks of man's relation to G' he must make clear that our minds are limited in their ability to grasp G' (אין דעתו של אדם יכולה להשיגו ולחוקרו). Since we can not relate directly to G' we are limited to relating to Him via His שם.